קצת היסטוריה מתוקה
מביני דבר יגידו שהדובדבן והגודגדן גדלו במקור באזור הים השחור, וכבר בימי קדם הופצו לאירופה על ידי ציפורים. כך, הם נטעו שורשים באזור שמתחיל במערב אסיה ומגיע עד ארצות הבלקן.
התיעוד ההיסטורי של הדובדבן מתחיל אי שם בשנת 72 לפני הספירה, מאז הובא לרומא מאנטוליה על ידי המנהיג הרומאי לוציוס ליקיניוס. לאנגליה הם הגיעו בפקודת המלך הנרי ה-8 לאחר שטעם דובדבנים בבלגיה, ולאמריקה הם הגיעו סביב שנת 1606.

הדובדבן בישראל
גם הדובדבן המתוק וגם החמוץ הגיעו לישראל ככל הנראה באזור שנת 1100, בתקופת הצלבנים.
בישראל 90% ממטעי הדובדבנים גדלים באזור הגליל והגולן והשאר גדלים בהרי ירושלים, דרום הר חברון ומצפה רמון. רוב הגידולים בישראל הם של הדובדבן המתוק, וישנם גידולים של זן חמוץ אחד הנקרא 'כיוס'. עונת הקטיף של הדובדבן הישראלי מתחילה במאי ומסתיימת בסוף חודש יוני - תחילת יולי, והממוצע השנתי של יבול הדובדבנים בשנה מגיע לכ-4000 טון.
על פי מועצת הצמחים הזנים הנפוצים ביותר בישראל הם בורלא, בינג, ורנייה. רנייה הוא היחיד שפריו צהבהב-ורוד, ואילו צבעם של הזנים האחרים נע בין אדום בוהק לאדום - שחור.
קיימים בארץ גם שני מינים של דובדבן בר: דובדבן שרוע שהוא צמח מוגן ודובדבן קטן פרי.
מכיוון שמדובר בפרי נחשק בכל העולם, חוקרי הפירות הישראלים לא שוקטים על השמרים, והם עמלים על פיתוח זנים מיוחדים של דובדבנים. המטרה היא לשבח את איכות הפרי, להקדים ולהאריך את עונת הדובדבן, ובכך להעניק יתרון כלכלי ושיווקי לחקלאי ישראל כדי שיוכלו לפתח את ענף הדובדבנים לייצוא.
אז מה יש בדובדבן שהוא כל כך בריא?
במנה של 100 גרם דובדבנים (כ-10 דובדבנים) יש כמעט 14% מכמות הויטמין C היומית המומלצת, הם מקור טוב לויטמין B6, A, אשלגן ומלטונין שמשפיע על שינה רגועה ומתוקה יותר. בנוסף יש בדובדבנים ויטמינים ומינרלים נוספים, הם עשירים בנוגדי חמצון וסיבים תזונתיים. בהשוואה לדובדבנים מתוקים, הערך התזונתי של דובדבן חמוץ גדול יותר והוא מכיל 50% יותר ויטמין C ופי 20 יותר ויטמין A.